מתוך ספרי מהפכה מודרנית פרק 6, כתבתי את שני הקטעים.

גילה רצה לקראת הגבר החסון עם פנים מסותתות וסנטר רחב. הגבר הלך לקראתה בנחת, תוך לקיחת צעד מלאי בטחון ואחזקה לחיוך מסתורי.
הברכיים של אוהד נחלשו, מעודדות אותו להתרסק לרצפה, ולרגע קצר, הוא נמשך לכיוון העיר העתיקה מתחתיו.
רגליו נעו במהירות, עקביו ננעצו בקרקע בחיפוש אחר מקום מבטחים, וזרעותיו נפרסו לצדדים.
זה לא עזר, ועד מהרה הוא חש בכאב מהדהד.
"אהוו." הוא הסתכל למטה, היכן שאבני הרחוב הרטובות חייכו אליו ממרחק של שתים-עשרה מטרים.
הוא נשם עמוקות, מוצא נחמה קלה בכך שזה יכל להיות הרבה יותר גרוע.
גילה הלכה משם, זרועה כרוכה סביבה מרפקו של הגבר החסון.
זה לא הייתה הפעם הראשונה שזה קרה, מאז שאוהד הכיר את גילה, תמיד היה 'אבי' אחד או אחר, וזה תמיד נגמר באותו האופן.

From my Modern Revolution Novel, Chapter 6. I wrote both the English and the Hebrew Sections

Gila ran towards the barreled-chested young man with chiseled square face and broad chin. The man walked towards her unhurriedly, taking big confident steps and holding to a mysterious smile.
Ohad knees dimmed, temptingly urging him to crash to the floor, and for a short moment, he gravitated towards the ancient city below. His legs moved quickly, his heels poked the ground in search of sure footing, and his arms stretched to the sides. It didn’t help, and soon he sensed a jerking pain. “Ow.” He looked down where the wet street cobblestones smiled at him twelve meters away. He breathed deeply, finding small comfort in the fact that it could have been a lot worse.
Gila walked away, her arm wrapped tightly around the elbow of the barrel-chested man. It was not the first time this happened, ever since Ohad knew Gila, there was always one ‘Avi’ or another, and it always ended up the same.