מתוך ספרי מהפכה מודרנית פרק 6, כתבתי את שני הקטעים.
גילה רצה לקראת הגבר החסון עם פנים מסותתות וסנטר רחב. הגבר הלך לקראתה בנחת, תוך לקיחת צעד מלאי בטחון ואחזקה לחיוך מסתורי.
הברכיים של אוהד נחלשו, מעודדות אותו להתרסק לרצפה, ולרגע קצר, הוא נמשך לכיוון העיר העתיקה מתחתיו.
רגליו נעו במהירות, עקביו ננעצו בקרקע בחיפוש אחר מקום מבטחים, וזרעותיו נפרסו לצדדים.
זה לא עזר, ועד מהרה הוא חש בכאב מהדהד.
"אהוו." הוא הסתכל למטה, היכן שאבני הרחוב הרטובות חייכו אליו ממרחק של שתים-עשרה מטרים.
הוא נשם עמוקות, מוצא נחמה קלה בכך שזה יכל להיות הרבה יותר גרוע.
גילה הלכה משם, זרועה כרוכה סביבה מרפקו של הגבר החסון.
זה לא הייתה הפעם הראשונה שזה קרה, מאז שאוהד הכיר את גילה, תמיד היה 'אבי' אחד או אחר, וזה תמיד נגמר באותו האופן.